בן ניצן ופדרו. נולד ביום ג' בכסלו תשנ"ט (22.11.1998) בנתניה. אח לקורל ולשובל.

שחר גדל והתחנך במשפחה ערכית ואוהבת. ילד אנרגטי, חברותי, אופטימי, מלא שמחת חיים, שתמיד נמצא במרכז העניינים. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי שבאזור מגוריו, המשיכם בחטיבת הביניים "ש"י עגנון" וסיימם בבית הספר התיכון "מרכז טכנולוגי דתי" ("מרכז הנוער").

מילדות הצטיין בספורט, גילה אהבה רבה לכדורגל, ובהשראת השחקן הנערץ עליו – ליאו מסי – מינף את כישרונו, השקיע באימונים יום-יומיים ושיחק במדי הקבוצות "מכבי טרום ב דן", "מכבי הרצליה רן מסיקה" ו"הפועל פרדסיה נועם". כאוהד מושבע של מכבי נתניה לא החמיץ אף משחק שלה, הגיע למגרשים, תמך ועודד.

מצעירותו גילה נטייה אומנותית ומשיכה לעיצוב ולאסתטיקה. נהג לצייר, גיבש סגנון ייחודי, טיפח את מראהו ולא יצא מהבית לפני שווידא מול המראה שהכול נראה כמו שצריך – "שלא יהיה קמט בחולצה, שכל שערה תהיה במקום," תיארה אחותו.

בגיל צעיר למד את יסודות הספָּרות, החל לספר את חבריו והפך את התחביב למקצוע. בנעוריו הצטרף לצוות של מספרה ותיקה בנתניה, צבר ניסיון, ולימים פתח עם חברו מספרה פרטית. המספרה הפכה לעסק מצליח, הביקוש היה רב, והתורים הלכו והתארכו.

כולם בנתניה הכירו את שחר – שחקן הכדורגל המצטיין, הספָּר המוכשר, הבחור יפה התואר והסטייליסט שאהב לשמוח, לרקוד וליהנות; שאהב את הים ונהג לגלוש; שהאמין באהבת חינם, שידע לפרגן ולהחמיא מהלב ושרצה שלכולם יהיה רק טוב. "אף אחד לא ידע ליהנות כמוך," כתב חברו. "כל שנייה איתך הייתה גן עדן."

שחר היה אדם משפחתי מאוד, קשור לאחיותיו ולאביו, ומחובר בעבותות לאימו. דודתו תיארה אותו כ"ילד מקסים, ילד מתוק, אהוב על כולם, ילד שמחבק, נוגע ומלטף. ילד עם לב זהב, ילד שנתן הכול לחֶברה. אם נתקלת בצרה או בבעיה – שחר זה הילד שהיית רוצה שיהיה בסביבה."

בבגרותו התחזק בצד הרוחני והצטרף כתלמיד אל בית המדרש "תפארת ניסים" שבעירו. אחותו סיפרה כי אהב מאוד את החגים – בגלל האווירה המיוחדת ששררה בהם, והודות לזמן האיכות המשותף שאפשרו לבני המשפחה. "בחג סוכות האחרון שחר לבש לבן, חולצה יפה כזאת, מכופתרת, מיוחדת ויפהפייה," שחזרה. "שחר מאוד אהב את חג הסוכות, ובעצם כל חג שאנשים הולכים לבית כנסת, מתפללים וחוגגים בשמחה ואהבה."

ביום 2 במאי 2018 התגייס שחר לצה"ל, הוצב בחיל הכללי והחל טירונות. הוא המתין לשיבוץ ולהמשך הדרך – אך חייו נגדעו באחת.

טוראי שחר רובילר נפל בעת שירותו ביום י"ד בסיוון תשע"ח (28.5.2018), בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים ושתי אחיות. על מצבתו חקקו אוהביו מילים בהשראתו: "מטרת הקיים היא חיים עם מטרה. יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז."

מדי שנה, בתאריך הולדתו, נאספים בני המשפחה וחבריו, חוגגים את מי שהיה שחר בעבורם, ומנציחים את זכרו בדרכים מגוונות. באחד מימי ההולדת, כתבו את הזיכרון הטוב ביותר שלהם משחר.

כתבה אחותו קורל: "זיכרון שלי איתך היה בערב לפני... שבו ראיתי אותך במסיבה ונתת לי פרח, ורד אדום, תוך כדי תנועות הריקוד המוכרות שלך. כיף לזכור אותך.״

כתבה עדן, בת דודתו: ״שחר שלי היקר, הזיכרון שלי איתך שתמיד היינו מתווכחים – אבל בסופו של דבר מתחבקים ואוהבים. תמיד פרגנת לי ונתת לי מחמאות בלי סוף ... התראינו בים ובמסיבות בריכה ותמיד היית מבסוט לראות אותי. אתה לעולם לא עוזב אותי בחלומות ולא שוכח לנשק אותי ולחבק אותי חזק. אוהבת אותך, מחכה לך בחלום.״

כתבה בת דודתו שני: ״הזיכרון הכי טוב שהיה לי עם שחר הוא בבית של סבתא, בילדות, כשהיינו משחקים 'מחבואים', 'דג מלוח'. שוחי תמיד היה שמח ותמיד הראה כמה הוא חזק. היה בשבילי כמו אח ודאג שהכול ילך כמו שרצה. ביום שישי לפני שנפטר, ראיתי אותו דרך האוטובוס, והוא חייך אליי ושלח לי נשיקה. הזיכרון הזה תמיד יישאר לי בלב."

דודתו רותי: "בן, אח, נכד, אחיין אהוב! לנצח נזכור ולא נשכח אותך. מתגעגעים לעד. 'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...'"

כתבה חברתו לי: "שחר שלי, תודה שהיית חלק בלתי נפרד שנתיים מחיי. אתה החבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי!"

בערב יום הזיכרון תשפ"ג פורסם באתר הספורט הישראלי "5" טור אישי לזכרו של שחר מאת חברו, שחקן הכדורגל עדן קארצב: "שחר היה ספָּר במקום בו הסתפרתי, ושם התחילה ההיכרות בינינו. לעולם לא אשכח את האישיות המיוחדת שלו. תמיד מחייך, תמיד רוצה לעשות טוב, תמיד מכבד ומעריך את כולם. פשוט זהב. יש לי המון זיכרונות ממנו, אבל אני זוכר במיוחד שביום שישי הייתי חוזר מהפנימייה בתל אביב, והוא היה תמיד מחכה לי במיוחד כדי לספר אותי לפני כניסת השבת.

"שחר אהב ספורט, בעיקר כדורגל, וכל הזמן אמר לי שהוא מחכה כבר שאשחק בחו"ל. הוא אמר לי, 'עדן, כשתגיע לחו"ל, תזכור אותי ותביא אותי אליך לספר אותך. אני אהיה הספר הקבוע שלך.' תמיד צחקנו על זה והבטחתי לו: 'אל תדאג, אני איתך לאורך כל הדרך.' לצערי לא יצא לנו לחוות את המעבר לחו"ל ביחד. אני נזכר בזה ויש לי דמעות בעיניים.

"אם לא בחו"ל, שחר רצה שאשחק רק ב'מכבי נתניה'. הוא היה אוהד של הקבוצה. אני בטוח שהעליתי חיוך קטן על פניו בשנים שלי בנתניה, והוא ראה ועקב אחריי מלמעלה.

"אם רק יכולתי לדבר איתו היום, הייתי אומר לו כמה אני אוהב אותו, וכמובן, דואג לו לחולצה של 'מכבי נתניה' ושל בשקשהיר. ...

"לסיום, אני רק רוצה להגיד לשחר: אני באמת אוהב אותך ואני מתגעגע אליך מאוד. שמור עלינו מלמעלה, איש יקר."

בית המדרש "תפארת ניסים" קיים שיעורי תורה לעילוי נשמת שחר. הוא מונצח באתר האינטרנט "גלעד לזכרם" של עיריית נתניה.